Vayedaber

אֵי זוֹ הִיא מֶרְקוּלִיס. כָּל שֶׁהוּא סָג אֶת הַיָּם וְאֶת הַדְּרָכִים. הִילְכַת מֶרְקוּלִיס בִּזְרִיקָה. הִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ מָהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ קָרוּי מֶרְקוּלִיס אֶלָּא בְהִשְׁתַּחֲוָיָה. וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּֽחֲוֹ֖ת עָלֶי֑הָ. יָכוֹל לֹא יִתֵּן שְׁנֵי אֲבָנִים זוֹ עַל גַּב זוֹ וְיִתֵּן קוּפָּתוֹ עֲלֵיהֶם. תַּלְמוּד לוֹמַר לְהִֽשְׁתַּֽחֲוֹ֖ת עָלֶי֑הָ. עָלֶיהָ אֵי אַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה. אֲבָל נוֹתֵן אַתְּ אֶת קוּפָּתָךְ עָלֶיהָ. עָלֶיהָ אֵי אַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה. מִשְׁתַּחֲוֶה אַתָּה עַל אַבְנֵי בֵית הַמִּקְדָּשׁ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

יכול לא יתן וכו'. אלו לא הוה כתוב אלא לא תתנו בארציכם שומע אני אפי' שתי אבנים זו בצד זו ליתן קופתו עליהם הקפידה התורה ת''ל להשתחות עליה וכו' כדרך שהם משתחוים ומכאן דהשתחויה למרקוליס חייבה התורה:

עליה אי אתה משתחוה אבל משתחוה אתה על אבני בהמ''ק. הכי איתא בת''כ פ' בהר דלא הקפידה התורה באבן משכית אלא חוץ למקדש:

איזו היא מרקוליס. כלומר עד כמה הוא איסור אבני מרקוליס:

כל שהוא סג את הים ואת הדרכים. כלומר אפי' עשה מהן סוגה וגשר על המים או חיפה בהן דרכים ועשה מהן גדר אסורין משום מרקוליס:

הלכות מרקוליס בזריקה. זהו עיקר עבודתה שהן נוהגין לזרוק לה אבנים:

השתחוה לה מהו. שיתחייב בכך:

כל עצמו אינו קרוי מרקוליס אלא בהשתחויה. כלומר עיקר שם מרקוליס קורין הם בלשון כבוד מלשון קילוס ואנחנו מכנין בלשון גנאי קוליס לשון לעג וקלס וזהו מר קוליס חילוף קילוס וא''כ כל שהוא דרך כבוד כגון השתחויה וכיוצא פשיטא דעבודתה היא ומיחייב עליה:

הִילְכַת מֶרְקוּלִיס כָּךְ הִיא. ב' אֲבָנִים זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְהַשְּׁלִישִׁית מִלְּמַעֲלָה. נָתַן אֶת הַשְּׁנִייָה וְהִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לוֹקֶה. מִשׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה נִסְקָל. נָתַן אֶת הַשְּׁלִישִׁית. פְּלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. הַשּׁוֹחֵט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אִם הִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לוֹקֶה. מִשׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה נִסְקָל. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. 25b אֲפִילוּ הִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ הִתְרוּ בוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה הָיָה נִסְקָל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הילכת מרקוליס כך היא. עיקר דין מרקוליס כך היא שתי אבנים זו על גבי זו כלומר בגב וצד זו והשלישית מלמעלה על שתיהן:

נתן את השנייה והתרו בו משום אותו ואת בנו. כלומר אם ישראל נתן את האבן השניה למרקוליס ועדיין חסרה היא אבן השלישית מלמעלה ובשעת נתינת אבן השניה שחט בהמה לשם מרקוליס והיא היתה אותו ואת בנו ששחט אמה או בתה היום ונמצא יש כאן ג''כ איסור אותו ואת בנו:

והתרו בו משום אותו ואת בנו לוקה. בהא כ''ע לא פליגי דלוקה הואיל ואין כאן חיוב מיתה משום ע''א דאכתי ליכא שם מרקוליס עלה:

משום ע''א אינו נסקל. צ''ל דהא ליכא שם ע''א הכא והיינו טעמא דר''ל דפליג לקמיה מודה בזה:

נתן את השלישית. מלמעלה דהשתא איכא ע''א ושחט אותו ואת בנו לשמה בהא פלוגתא דר''י ור''ל דאיתפלגון בעלמא. וגרסינן לפלוגתייהו בכמה מקומות ובפ' אלו נערות הלכה א':

משום ע''א נסקל. ואינו לוקה:

רשב''ל אמר אפילו התרו בו משום אותו ואת בנו אינו לוקה. דמאחר שאלו התרו בו משום ע''א היה נסקל ואינו לוקה דקם ליה בדרבה מיניה השתא נמי בשלא התרו בו משום ע''א הואיל ובהך איסורא צד מיתה איכא אינו לוקה:

אם התרו בו משום אותו ואת בנו. ולא התרו בו משום ע''א לוקה דליכא מיתה הואיל ולא התרו בו התראת מיתה:

רַב מְפַקֵּד לְבֵית רַב אָחָא. רִבִּי אִמִּי מְפַקֵּד לְאִינְשֵׁי בֵיתֵיהּ. כַּד תְּהַווֹן נָֽפְקִין לְתַעֲנִיתָא לָא תְהַווֹן רָֽבְעִין כְּאוֹרְחֵכוֹן. רִבִּי יוֹנָה רְבַע עַל סִיטְרֵיהּ. רִבִּי אָחָא רְבַע עַל סִיטְרֵיהּ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל. אֲנָא חֲמִית רִבִּי אַבָּהוּ רְבַע כְּאוֹרְחֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. קַשִּׁיתָהּ קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. וְהָֽכְתִיב וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּֽחֲוֹ֖ת עָלֶי֑הָ. תִּפְתָּר בְּקוֹבֵעַ לוֹ מָקוֹם וְהָֽכְתִיב וַיְהִ֤י דָוִד֙ בָּ֣א עַד הָרֹ֔אשׁ אֲשֶֽׁר יִשְׁתַּֽחֲוֶ֥ה שָׁם֭ לֵֽאלֹהִ֑ים. בִּלְבַד שְׁתַחֲוָייָהּ שֶׁאֵינָהּ עַל הָאָרֶץ. וְכִי יֵשׁ שְׁתַחֲוָייָה שֶׁאֵינָהּ עַל הָאָרֶץ. וַיִּכְרְעוּ֩ אַפַּ֨יִם אַ֤רְצָה עַל הָרִֽצְפָה֙ וַיִּשְׁתַּחוּ. רִבִּי אַבָּהוּ מוֹסִיף עַל הוֹדוּ לַֽיהֹוָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב. רִבִּי מָנָא מוֹסִיף עַל כִּ֥י לְעוֹלָם֖ חַסְדּֽוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְרִבִּי חִייָה בַּר בָּא. בַּבְלַייָא תְּרֵין מִילִּין סָֽלְקִין מִן גַּבֵּיכוֹן. מַפְשׁוּטִיתָא דְתַעֲנִיתָא וָעֲרוּבְתָא דְיוֹמָא שְׁבִיעָיָא. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. אוּף הָדָא מַקַּזְתָּא. וְאַתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי אִמִּי. בַּבְלַייָא בְשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. לֹא הִתִּירוּ שְׁתַחֲוָייָה אֶלָּא לְתַעֲנִית צִיבּוּר. וּבִלְבַד עַל הַצַּד. רִבִּי יַנַּאי זְעִירָא בְשֵׁם אַבְהֲתֵיהּ כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ כָשֵׁר כִּיהוֹשֻׁעַ. שֶׁאִם יִפּוֹל עַל פָּנָיו יֹאמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוּם לָ֑ךְ. אַל יִפּוֹל. וּבִלְבַד יָחִיד עַל הַצִּיבּוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וערובתא דיומא שביעיא. ומנהג ערבה של יום השביעי של חג ומבבל נתפשט מנהג הזה שהיו עושין זכר למקדש. וגרסינן להא בריש פ' לולב וערבה:

רב מפקד. ציוה לבית רב אחא וכן ר' אמי לאנשי ביתו כשתצאן לילך לאסיפת אנשים ביום התענית וליפול על פניכם לא תרבצו כמנהג בבתיכם לפי ששם רצפת אבנים היא ויש בה משום אבן משכית וגו':

רבע על סטריה. במקום רצפת אבנים רבץ על צידו בשעת נפילת אפים:

קשיתה קומי ר' אבהו. מ''ט עביד הכי ורבע כאורחיה והכתיב ואבן משכית וגו':

תיפתר בקובע לו מקום. לא אסרה התורה אלא בקובע לו מקום באבן משכית להשתחות שם כדרך שהיה במקדש אבל באקראי בעלמא לא:

והכתיב ויהו דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים. משמע שהיה לו קביעות מקום להשתחות שם וכתיב עד הראש וסתם ראש במקרא ראש אבן הוא האבן הראשה היתה לראש פינה ומשני בלבד השתחויה שאינה על הארץ כלומר בהשתחויה בעלמא בלבד היה נוהג דוד שם ושאינה על הארץ והשתחויה שהיא על הארץ הוא דאסירא:

וכי יש השתחויה שאינה על הארץ ומשני אין דכתיב ויכרעו אפים וגו'. והיה נוהג השתחויה שאינה על הארץ וזהו סתם השתחויה וכשהיא על הארץ נאמר בה ארצה כדכתיבא בהאי קרא וכן בכל מקום:

ר' אבהו מוסיף. אשיעור השתחויה קאי כדאמרינן פ''ב דשבועות ואיידי דאיירי בהאי קרא נקט לה הכא דר' אבהו מוסיף על שיעור הכתוב דנקט עד להודות לה' כי טוב דכ' שם ור' מנא מוסיף על שיעור השתחויה עד גמרו של הכתוב כי לעולם חסדו על ישראל ל''ג דלא כתיבא התם:

בבלייא תרין מילין סלקין מן גביכון. אלו שני דברים עלו מביניכם מבבל ואנחנו קבלנו מנהג שלכם:

מפשיטותא דתעניתא. השתחויה בפישוט ידים ורגלים שנוהגין בתענית צבור כדלקמן:

אוף הדא מקזתא. אף מנהג הקזה עלה מבבל באיזה יום מקיזין ויום שאין מקיזין כדאמרינן בשלהי פ' מפנין:

ואתיא. הא דאמר מפשיטותא דתעניתא עלה מבבל כהאי דאמר ר' אימי וכו' לא היתרו השתחויה בפישוט ידים ורגלים אלא לתענית ציבור בלבד:

ובלבד על הצד. שיטה מעט על צידו משום אבן משכית:

כל מי שאינו כשר כיהושע. ואינו מובטח לו שאם יפול על פניו יענהו הקב''ה ויאמר לו קום לך כמו שאמר ליהושע אל יפול:

ובלבד יחיד על הציבור. אל יעשה כן אם אינו מובטח כיהושע אבל יחיד בינו לבין עצמו רשאי:

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֶת שֶׁהוּא נִרְאֶה עִמּוֹ אָסוּר. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה עִמּוֹ מוּתָּר. אֶת שֶׁהוּא נִרְאֶה עִמּוֹ גּוּפוֹ אָסוּר. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה עִמּוֹ מוּתָּר. אֶת שֶׁהוּא נִרְאֶה עִמּוֹ גּוּפוֹ. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה עִמּוֹ אֵינוֹ גוּפוֹ. אֶת שֶׁהוּא נִרְאֶה עִמּוֹ אָסוּר. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ. דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּשְׁתַּבְּרָה מוּתֶּרֶת. לֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר. אִם בְּעָתִיד לְהַחֲזִירָן לְכָלְייָן דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יֹוחַנָן אָמַר. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּשְׁתַּבְּרָה אֲסוּרָה. וְלֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר. אִם בְּשֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲזִירָן לְכָלְייָן דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וחכ''א וכו'. ומפרש לה את שהוא נראה עמו טעמא דאסור דגופו הוא ומיניה דמרקוליס נפל ואת שאינו נראה עמו מותר דכל שאינו נראה עמו אינו גופו של מרקוליס:

את שהוא נראה עמו אסור לית הדא פליגא על ר''ל. וכי לא קשיא מהכא על ר''ל דאמר בפרק דלעיל הלכה ב' ע''א שנשתברה מותרת והני דאיגנדור מיניה כע''א שנשתברה הוו ומשני לא כן סברנן מימר אם בעתיד להחזיר לכליין דברי הכל אסור. צ''ל כדלעיל שם וה''נ הואיל ונראית עמו כעתיד להחזיר לכליין הוא:

ולית היא פליגא על ר' יוחנן וכו' ולא כן סברנן מימר וכו' ואילו במקומן. כלומר דלא תידוק נמי לר' יוחנן דאמרינן התם בשאינו עתיד להחזירו לכליין אפי' לר' יוחנן מותר משום דהכא הואיל במקומן הן שנראין עמו אמרינן מסתמא עתיד להחזיר לכליין הוא:

הלכה: מָצָא בְרֹאשׁוֹ מָעוֹת כול'. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. לֹא סוֹף דָּבָר עֲטָרוֹת שִׁבֳּלִים אֶלָּא אֲפִילוּ עֲטָרוֹת שֶׁלְּווֶרֶד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לֹא סוֹף דָּבָר מֶרְקוּלִיס וּבְרֹאשׁוֹ מָעוֹת אֶלָּא אֲפִילוּ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֵין לָהּ קַנְקֵלִּין מָצָא בְתוֹכָהּ כְּסוּת אוֹ כֵלִים הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' לא סוף דבר עטרות שיבלים. דהני הוי כעין פנים שמצינו שהיו באין במקדש לביכורים אלא אפי' עטרות של ורד דלא הוו כעין פנים אפי' הכי הואיל ודרך נוי הן אסורין:

לא סוף דבר מרקוליס ובראשו מעות. שמותרין הן אלא אפי' ע''א שאין לה קלקלין דאמרינן לעיל בפ''ב הלכה ג' ע''א שאין לה קנקלין כל הבית ידון לשם קנקלין דחוץ כפנים דמי ומהו דתימא דבכה''ג אפי' דבר שאינן של נוי אסורין קמ''ל דאפ''ה אם מצא בתוכה דבר שאינו של נוי וכגון מעות וכסות וכלים הרי אלו מותרין דלא אמרינן כל הבית ידון לשם קנקלין אלא במידי דתקרובת הואיל ואין לה קנקלין חוץ כפנים דמיא:

משנה: מָצָא בְרֹאשׁוֹ מָעוֹת כְּסוּת אוֹ כֵלִים הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרִין. פְּרַכִּילֵי עֲנָבִים וַעֲטָרוֹת שֶׁל שִׁבֳּלִים וְיֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּסְלָתוֹת וְכָל דָּבָר שֶׁכַּיּוֹצֵא בוֹ קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אָסוּר׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' מצא בראשו. של מרקוליס או שאר ע''א כסות או כלים הרי אלו מותרין והוא שלא יהו מונחין לנוי כגון שהיו המעות מונחין בכיס ותלוי לו בצוארו וכסות מקופלת ומונחת על ראשו וכן כלים כפוין על ראשו שכל אלו הוא דרך בזיון:

פרכילי הענבים. הענבים הכרותות עם הזמורות נקראו פרכילי הענבים:

כֵּיצַד הוּא מְבַטְּלָהּ. רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא דְּאָמַר. בְּרוֹק. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. אַבְנֵי מֶרְקוּלִיס שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ אֵין לָהֶן בִּטּוּל. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. כָּאן בְּנִזְרָקוֹת לָהּ וְכָאן בְּשֶׁאֵין נִזְרָקוֹת לָהּ. כְּהָדָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִּי הֲוָה לֵיהּ מֶרְקוּלִיס גַּו חַקְלָא. אֲתַא גַבֵּי בּוּרְגָּנָרֵהּ. אֲמַר לֵיהּ. בְּגִין דִּשְׁמָעִית דְּאַרְכוֹנָה בָעֵי מֵיעֲבוֹר הָכָא לְמָחָר אֶלָּא בְחַיֶּיךָ דְאַתְּ מֵרִים אִילֵּין כֵּיפַייָא. מִן דְּרָמוֹן אֲזַל בָּעֵי מֵיסָבִינוֹן. אֲמַר לֵיהּ. דִּידִי אִינּוּן. שָׁמַע רִבִּי חִייָה בַּר ווָה וָמַר. וְאִית לְאִימֵּיהּ בַּר. וְלֹא רִבִּי חִייָה רַבָּה תַנִּיתָהּ. אֶלָּא מִן דִּשְׁמָעָהּ מִינֵּיהּ חִזֵּק וּקְבָעָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אתא גביה בורגנרה. ממונה על בורגנין ועיירות ונכרי היה. ובב''ר ויחל נח איש האדמה בורגרה ופי' הערוך עובד האדמה:

אמר ליה. בשביל ששמעתי ששר העיר מבקש לעבור כאן למחר וצריך לפנות האבנים מן הדרך:

ארכונא. שר כמו נגיד אקרבנו תרגומו כמו ארכונא:

א''ל. ר''ש בר' להנכרי בחייך אני מבקש ממך שתרים אותם כיפת האבנים משם:

מן דרימון. לאחר שהרים ופינה אותן ממקומן והלך אותו הנכרי וביקש ליקח אותם א''ל ר''ש דידי אינון שעכשיו שביטלום הגוי מותרין לי:

שמע ר' חייה בר ווה ואמר ואית לאימיה בר. כלומר על שעשה תחבולה זו הפליג בשבחו ואמר ויש לאמו בן חשוב וגדול בתור' כזה ועל דרך אשרי הוריו ודוגמתו בספ''ט דשביעית:

ולא ר' חייה רבה תניתה. והא כבר תני לה ר' חייה בברייתא דלעיל ואוקימנא באבנים הנזרקות לה הוא דאין להן ביטול הא למרקוליס עצמו יש ביטול ומאי רבותיה דר''ש ברבי:

אלא. ה''ק:

מן דשמע מיניה. דר' חייה רבה חזק הדין וקבעה להלכה למעשה ולזה היה משבחו שחילק בין אבנים הנזרקות לה ובין אבני מרקוליס עצמן ודקדק בדברי ר' חייה רבה לחלק בכך:

הוה ליה מרקוליס גו חקלא. עשו הנכרים מרקוליס בתוך היער שלו:

כהדא. עובדא דשמעינן דאבני מרקוליס יש להן ביטול:

כאן בנזרקות לה. ואין להן ביטול דתקרובת ע''א אין לה ביטול וכאן בשאין נזרקות לה אלא ממרקוליס עצמו ויש להן ביטול כשאר ע''א:

ברוק. שרוקק עליהן לבזיון ומבטלה:

כיצד הוא מבטלה. לאבני מרקוליס:

רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. זִמְנִין דְּאַתְּ אָמַר. שִׁבְרֵי עֲבוֹדָה זָרָה אֵין לָהֶן בִּיטּוּל. וְזִמְנִין דְּאַתְּ אָמַר. מְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה אֵין לָהֶן בִּיטּוּל. מָאן דְּאָמַר. מְשַׁמְּשִׁין. כָּל שֶׁכֵּן עֲבוֹדָה זָרָה. וּמָאן דָּמַר. עֲבוֹדָה זָרָה. הָא מְשַׁמְּשִׁין לֹא. רִבִּי שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רַב. אַבְנֵי מֶרְקוּלִיס שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ אֵין לָהֶן בִּטּוּל לְעוֹלָם מִשׁוּם עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה זָרָה. שָׁמַע רִבִּי יוֹחָנָן וָמַר. יָפֶה לִימְּדָנוּ רַבֵּינוּ. שֶׁכֵּן הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּאֹבלִים אֵין לָהֶן בִּטּוּל לְעוֹלָם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שמע ר' יוחנן. להא דרב ואמר יפה לימדנו רבי שכן המשתחוה לע''א של אוכלים כלומר תקרובת ע''א של אוכלין אין להן ביטול לעולם וה''נ משום דתקרובת אין לה ביטול:

אין להן ביטול לעולם משום עבודת ע''א. כלומר הואיל ותקרובת ע''א הן וס''ל תקרובת ע''א אין לה ביטול לעולם:

זימנין דאת אמר. זימנין שמע מיניה שברי ע''א שנשברה מאיליה אין להן ביטול בשביל כך וזמנין דאמר משמיה משמשי ע''א אין להן ביטול בשביל כך:

וָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְרִבִּי מַתַּנְייָה. אִם הָיוּ מוּנָּחִין בִּמְקוֹמָן כְּמִי שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירָן לְכָלְייָן. 26a וְאֵילּוּ בִמְקוֹמָן.

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source